פרולוג
פעם בשלושה ימים אחד או אחת ממאות אלפי המאזינים של הפודקאסט שלנו – מפתחים חסרי תרבות – שואל את אבי או אותי:
״תגיד, איך אתם מכינים את הפרק? אתם כותבים הכל מראש ומקריאים? אין מצב…״
״מה, הכל מאולתר? לא יכול להיות….״
״כמה זמן אתם מכינים את הפרק לפני שאתם מקליטים אותו״?
״כמה שעות אתם מקליטים את הפרק עצמו? כמה זמן לוקח לערוך אותו?״
ועוד ועוד….
אז בפוסט הקצרצר הזה אחשוף אתכם במעט למאחורי הקלעים של הפודקאסט מפתחים חסרי תרבות או לפחות אתן לכם הצצה קצרה לתככים ולמזימות של הכנת פרק.
אז אני אחסוך לכם את האבולוציה המשעממת, אבל האמ״לק הוא שהתחלנו בדרך מסויימת, המשכנו בדרך אחרת ועכשיו אנו במעין שעטנז (אחת המילים האהובות על אבי אם לא ה…).
בוחרים נושא
אז בדרך-כך, ההכנות לפרק n+1 מתחילות יום וחצי אחרי שפיבלשנו את פרק n.
אבי שולח לי הודעת וואטסאפ:
לפעמים, זה גם נראה ככה:
וזה שלא שאין לנו רשימה של נושאים לפרקים שהכינונו מבעוד מועד. דווקא יש.
והיא הולכת וגדלה בזכותכם – אתם נותנים לנו רעיונות מצויינים שתמיד מתועדפים גבוה.
אבל, זה הרבה עניין של feel, כלומר, מה מתחבר לנו לדבר עליו באותו זמן נתון.
באופן דומה, אם בדיוק אבי, דיבר עם ה-מנכ״לית שלו על החודש הראשון של המתכנתת החדשה שהגיעה לצוות, אז פתאום יתחשק לנו לדבר על היום הראשון בעבודה.
וכשאבי מתחתן והוא בוכה לי בלי סוף שאין לו זמן ויש לו הרבה משימות ודיג׳י ורשימות מוזמנים, אז הופה אנחנו עושים פרק על ניהול של זמן כשאין זמן.
משרבטים מחשבות
בשלב הבא, אחד מאיתנו פותח paper. פייפר זה כלי חדש שדרופבוקס שחררה בתחילת השנה. מעין מתחרה לגוגל דוקס או ל-word, רק ממש טוב (-;.
בייחוד לשיתוף, קבלת פידבקים ו-reviews (בכלל, שנינו מאמינים גדולים ב-eating our own dog food, גם ברמת הכלים שאנחנו משתמשים בהם וגם במימוש הדברים שאנחנו מדברים עליהם. אנחנו משתמשים למשל בכלי ניטור של אוריבי, הסטראטאפ שאבי הוא ה-סמנכ״ל פיתוח בו, כדי לאפיין את הגלישה באתר שלנו).
אנחנו מתחילים לזרוק מחשבות על הנייר האלקטרוני, ממש ברמת המילה או המשפט – זה רעיון שזנכרנו בו פעם, מקרה שקרה לנו או ציטוט מציוץ שקראנו בטוויטר.
בכוונת מכוון אנו דואגים שזה יהיה ״נא״, לא מעובד, כמעט חסר קונטקסט.
מי שייתקל בזה יחשוב שזה אולי רשימה של ילד מבולבל.
ויפם wiifm
הדבר שאנחנו משקיעים בו הכי הרבה זמן (או יותר נכון, הכי הרבה מחשבה) זה הוויפם. וויפם זה תמלול מאנגלית ל wiifm- what’s in it for me? זהו קונספט ששמענו פעם בקורס של העברת מצגות, שמהותו היא שבכל התחלת מצגת, הדבר הכי חשוב להעביר לקהל הוא למה להם להאזין לדובר….מה ייצא להם מזה?
זה ממש חשוב לנו, לנסות לזקק את ״למה למאות אלפי המאזינים שלנו כדאי להקשיב לפרק הזה? מה ייצא להם מזה?״.
המחשבה, היא שאם ה-wiifm יהיה מדויק, טהור ומכוון, אז כל ה-flow של הפרק יילך לכיוון הזה ואז נישאר ממוקדים. כמובן שזה גם יאפשר למאזינים שלנו להחליט תוך דקה האם הפרק הזה מעניין אותם בכלל…
גילינו שכשהוויפם שלנו לא מדוייק, או שאנחנו לא סגורים עליו אז הפרק פשוט לא זורם באותו אופן.
בסוף, אנחנו עושים עוד מעבר על השרבוט ומנסים לסדר את הנקודות באיזה שהוא סדר הגיוני… אנחנו גם מנסים לנחש כמה זמן זה ייקח, רק כדי לוודא שאנחנו לא חורגים מגבולות הגיזרה שהצבנו לעצמנו (20 דקות זה לא מספיק עמוק ולכן גם לא מעניין, שעה זה מקסימום לפני שמאבדים ריכוז).
בסוף, זה נראה משהו כזה –
ההקלטה עצמה
לא ניכנס בפוסט זה לעניינים הטכנים וכו של באיזה ציוד להשתמש ובאיזה תוכנה אנחנו מקליטים… לא שזה לא מעניין, אבל זה נושא לפוסט אחר (-:
בגדול, פרק של 40 דקות מוקלט בערך תוך שעה. זה נשמע לי די יעיל.
איך אנחנו עושים את זה? אנחנו פשוט מדברים על נושאים שמאד קרובים ללבנו. זה דברים ששנינו כבר דיסקסנו בינינו לעצמנו בעבר וכנראה גם עם אחרים. שהגענו לגביהם לתובנות חדות. כי התנסנו בהם על בשרנו. כמה פעמים.
לא תמיד אנחנו מסכימים אחד עם השני. להיפך. אבל אנחנו מגיעים עם דיעות מוצקות. הן לפעמים משתנות תוך כדי הפרק כי השתכנענו ברעיון חדש. כשזה קורה, אז ההרגשה היא שפה נולד פרק מעולה! ראיתי לפני איזה שנה ציוץ מעולה שמגדיר את הלך המחשבה שלנו:
אנחנו משתדלים להתרחק מנושאים שאנחנו לא מבינים בהם כלום. כשאנחנו מוצאים כאלה, אנחנו רושמים אותם בפייפר. בעתיד נזמין אנשים שכן מבינים בנושאים האלה.
העריכה
אחרי שיש לנו פרק לא מעובד, אבי העורך הדגול, מוריד את כל הקטעים שבהם התפרענו יתר על המידה, מוסיף את שיר הפתיחה והסיום ומנקה רעשי רקע.
שנינו מאזינים לפרק כמה פעמים כדי לוודא שאיכות הסאונד סבירה ושהתוכן מעניין, רלוונטי וזורם. בינתיים גנזנו פרק אחד לחלוטין. ייתכן ובעתיד נקליט אותו מחדש.
אחרי כמה שעות של ציפייה אני מתחיל להציק לאבי. זה נראה בערך כך:
זהו, בהנחה ולא פרצו לנו לאתר, הפרק עולה לאוויר.
יום וחצי אחרי זה בוחרים נושא חדש ועולם כמנהגו סובב.
נכתב ע״י גל צלרמאיר (החצי החסר תרבות של הפודקאסט מפתחים חסרי תרבות)
אנחנו מדברים מדברים על רטרוספקטיבֿ….
היום הראשון בעבודה חדשה הוא תמיד מאד מרגש ומאתגר.